לפי ההנחיות הקליניות הקיימות כיום ישנה המלצה על מתן הפרין במשקל מולקולרי נמוך כטיפול למניעת פקקת בחולים עם שברים, אך חסרים מחקרים המשווים את יעילות הטיפול לעומת אספירין.
במחקר אשר ממצאיו פורסמו בכתב העת ‘The New England Journal of Medicine’ החוקרים ערכו ניסוי אי-נחיתות, פרגמטי, רב-מרכזי ואקראי, במסגרתו נאספו מטופלים בני 18 ומעלה עם שבר בגפיים (בכל מקום החל מהירך ועד לאמצע כף הרגל, או מהכתף ועד לפרק כף היד) שטופלו באופן ניתוחי, או שהיה להם שבר באגן או באצטבולום. המטופלים חולקו באופן אקראי לקבלת טיפול עם הפרין במשקל מולקולרי נמוך (אנוקספארין) במינון 30 מיליגרם פעמיים ביום, או לטיפול עם אספירין במינון של 81 מיליגרם פעמיים ביום בזמן שהותם בבית החולים. לאחר השחרור מבית החולים המשיכו המטופלים לקבל טיפול מונע פקקת לפי הפרוטוקולים הקליניים של כל בית חולים. התוצא הראשוני של המחקר היה תמותה מכל סיבה לאחר 90 יום. תוצאים שניוניים כללו תסחיף ריאתי לא קטלני, פקקת ורידים עמוקים וסיבוכי דימום.
במסגרת המחקר נערכה הקצאה אקראית על 12,211 חולים בסך הכל, אשר חולקו לקבלת אספירין (6,101 חולים) או הפרין במשקל מולקולרי נמוך (6,110 חולים). גילם הממוצע של המטופלים (±סטיית תקן) עמד על 44.6±17.8 שנים, ל-0.7% הייתה היסטוריה של פקקת ורידים, ול-2.5% הייתה היסטוריה של סרטן. המטופלים קיבלו בממוצע 8.8±10.6 מנות של טיפול מונע בבית החולים, ונרשם להם טיפול מונע פקקת למשך תקופה חציונית של 21 יום בעת שחרורם. תמותה אירעה בקרב 47 חולים (0.78%) מקבוצת האספירין וב-45 חולים (0.73%) מקבוצת ההפרין במשקל מולקולרי נמוך (הפרש, 0.05 נקודות אחוז; רווח בר-סמך של 96.2%, 0.27- עד 0.38; P< 0.001 עבור מרווח אי-נחיתות של 0.75 נקודות אחוז). פקקת ורידים עמוקים אירעה בקרב 2.51% מהחולים מקבוצת האספירין וב-1.71% מקבוצת ההפרין במשקל מולקולרי נמוך (הפרש, 0.80 נקודות אחוז; רווח בר-סמך של 95% 0.28 עד 1.31). השכיחות של תסחיף ריאתי (1.49% בכל קבוצה), סיבוכי דימום ואירועים חריגים חמורים אחרים היו דומים בין שתי הקבוצות.
לסיכום, בחולים עם שברים בגפיים שטופלו באופן ניתוחי או עם שבר באגן או באצטבולום, טיפול מונע פקקת עם אספירין לא היה נחות מטיפול עם הפרין במשקל מולקולרי נמוך בכל הנוגע למניעת תמותה. הטיפול נקשר עם שיעור היארעות נמוך של פקקת ורידים עמוקים ותסחיף ריאתי, ועם שיעור נמוך של תמותה ל-90 יום.
מקור:
N Engl J Med 2023; 388:203-213 DOI: 10.1056/NEJMoa2205973
